מטרה ואח' נ' אפיקים - שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ ואח'

פסק דין

תביעות הדדיות לשיפוי כל אחד מן הצדדים בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 14/11/10.

לשם הנוחיות יכונה להלן, התובע, הוא גם הנתבע שכנגד :"התובע" ואילו הנתבעת – היא גם התובעת שכנגד:"הנתבעת" .

1. לטענת התובע, במועד הנקוב נסע ברחוב בלז בבני ברק, הגיע להצטלבות עם רחוב ירושלים, החל בפניה שמאלה תוך שהוא כבר חוצה את מעבר החצייה ועמד בהמתנה לפינוי הנתיב אליו ביקש להשתלב. לטענת התובע, בעודו עומד באופן כאמור, ניצל אוטובוס הנתבעת, את המרווח שנוצר מימין בין רכבו לבין המדרכה, נדחף ופנה לימין תוך שבמהלך הפניה פוגע חלקו האחורי של האוטובוס בחלקו האחורי של רכבו. לטענת התובע, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתח הנהג באוטובוס הנתבעת ומשכך, על הנתבעת – כמעסיקתו וכבעלת הרכב, חלה החובה לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבעת, במועד הנקוב נסע נהג האוטובוס שלה ברחוב האמור , הגיע להצטלבות עם רחוב ירושלים וביקש לפנות ימינה. לטענתה, במהלך פנייתו כאמור, הגיח התובע משמאל לאוטובוס, עקף אותו תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף ובמהלך נסיעתו כאמור פגע באוטובוס . לטענת הנתבעת , פעולתו כאמור של התובע נעשתה על מנת להספיק ולעבור את הצומת טרם יתחלף מופע הרמזור לאדום. משכך, לטענת הנתבעת, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע , יש לדחות את תביעת התובע ולקבל תביעתה הנגדית של הנתבעת במסגרתה היא עותרת לשיפויה בגין הנזקים אשר אירעו לה כפועל יוצא מהתאונה.

3.בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע וכן נציג הנתבעת אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגרסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים וכן, צילומי מקום התאונה.

4.התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה הראשית ולדחות את התביעה שכנגד ולהלן יפורטו טעמי.

5.הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על כל אחד מן הצדדים החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הואיל ועסקינן בתביעות הדדיות הנטל החל על כל אחד מהתובעים בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה אליה יטה מאזן ההסתברויות כדי 51% להתקבל בעוד שדין התביעה הנגדית להדחות.

6.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן , בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע ומשכך, יש לקבל את תביעתו.

כך, ראשית – אין עוררין כי הנתבעת לא העידה את הנהג באוטובוס ומשכך, למעשה אל מול עדותו של התובע , אשר היתה קוהרנטית ואמינה, לא הציגה כל עדות ישירה בתמיכה לגרסתה. מחדלה זה של הנתבעת, מוביל בעליל להטיית המאזן לכיוון גרסתו של התובע אשר כאמור נתמכה בעדותו. זאת ועוד, מחדלה של הנתבעת יש בו בכדי להקים כנגד גרסתה חזקה ראייתית עובדתית שלילית ולפיה, עדותו של הנהג היה בה בכדי לשלול את גרסתה.

זאת ועוד, גרסת הנתבעת כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה כמו גם בטופס אשר מילא הנהג מטעמה הינה כי התובע פעל כפי שפעל על מנת להספיק לעבור את ההצטלבות בעת שמופע הרמזור בצומת ירוק. דא עקא, שמתמונות הצומת אשר הוצגו בפני בית המשפט עולה כי הצומת המדובר כלל אינו מרומזר עובדה אשר יש בה גם כן בכדי לשלול מהימנות גרסת הנתבעת.

למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי טיב הפגיעה ברכבו של התובע ובכלל זה, מעיכת קשת הגלגל יש בה בכדי לתמוך בגרסת התובע ובכך, שאמנם האוטובוס פגע ברכבו בעת פנייתו ובאופן שהקשת העליונה של הגלגל של רכבו נמעכה כלפי פנים.

לאור האמור הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע ומשכך, כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנהג ברכב הנתבעת ומשכך, לפתחה של הנתבעת.

7.משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע. בהקשר זה, תמך התובע את נזקיו הניתנים לתיקון בסך של 2,850 ₪ בחוות דעת שמאית המעידה על שומת. כמו כן, תמך הנתבע תשלום שכ"ט לשמאי בסך 450 ₪ בחשבונית מס קבלה . משכך, הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת נזקים אלו אשר נגרמו לו. באשר לדרישת הנתבע לחיוב הנתבע בגין 3 ימי עבודה הרי שהתובע לא תמך טענתו האמורה באישור ו/או ראייה המעידים על ההפסד אשר נגרם לו כפועל יוצא מהתאונה בראש נזק זה ובכלל זה לא צירף אישור רואה חשבון התומך ברווח היומי הנטען. משכך, התובע לא הרים הנטל להוכחת רכיב זה.